פסק-דין בתיק דמ"ש 518-04-11

פתיח

1.             לפנינו תביעתו של מר בוריס איטקין (להלן: התובע), נגד מעבידיו לשעבר, חברת א. קרן פסגות בע"מ (להלן: נתבעת 1), ונתבעת 2, גב' מאשה סימון (להלן: הנתבעת או מאשה).

2.             ביום 20.6.2011 ניתן פסק-דין (חלקי), לסיום המחלוקת עם נתבעת 1, ולפיו - בהסכמה, תשלם נתבעת זו לתובע תשלום מסוים, בגין דמי הבראה, ואילו תביעה לפדיון ימי חופשה נדחתה , נגדה, מטעמי התיישנות. נותרה לפנינו, אפוא, רק התביעה נגד נתבעת 2 - לתשלום דמי הבראה ופדיון חופשה, בהתאם לתקופת העבודה של התובע אצלה, וכן לתשלום פיצויי פיטורים, בגין כל תקופת העבודה, אצל נתבעות 1 ו- 2, כאחת. 

3.             עוד הוסכם, שלאחר הגשת התביעה, ביום 26.4.11, קיבל התובע ממאשה תשלום עבור התקופה בה עבד בעסק עצמאי שהקימה (נט גיל ניקיון ואחזקה), בסך 8,006 ש"ח - בגין דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצויי פיטורים [עמ' 3,  ש' 6]; כאשר עלינו להכריע במחלוקת העיקרית - האם יש לראות את העסקת התובע אצל מאשה כהמשך ישיר להעסקתו בנתבעת 1, ולחייבה בתשלומים נוספים, עקב כך - כטענת התובע - או שהיתה זו העסקה חדשה - כטענת מאשה.

העובדות ותמצית טענות הצדדים

4.             נתבעת 1 הינה חברה להסעות, שמירה, ניקיון והחזקה. היא פועלת משנת 2001 וקודם לכן היתה עסק מורשה, בבעלותו של מר אהרון קרן ז"ל, אחיו של  מר יעקוב איינהורן, שהוא מנהל נתבעת 1 ואחד מבעליה, עד היום, שאף העיד לפנינו (להלן: איינהורן). נתבעת 1 עדיין פעילה, משרדיה מצויים בקרית-אתא - שם גם היו בזמן הרלבנטי לתביעה - ועד עתה היא עוסקת באותם תחומים.

5.             התובע עבד אצל נתבעת 1 מחודש 12/1997 ועד ליום 28.2.06 (99 חודשים).

6.         מאשה עבדה אף היא אצל נתבעת 1, כשכירה, החל משנת 1997 ועד סוף חודש 2/06, כרכזת כח-אדם, ותפקידה היה לגייס עובדים ולשלוח אותם לעבודות משרד, ניקיון, שיקום לאחר שריפות ושיטפונות ועוד.

7.         התובע עבד ברוב תקופת עבודתו אצל נתבעת 1, כעובד ניקיון, ועקב בעיות גב, עבר לעבוד כסדרן עבודה ומתורגמן. הצדדים חלוקים אם המעבר לתפקידים אלה היה בשנת 2004, כטענת התובע, או בשנת 2005, כטענת מאשה. נבהיר מיד, כי אין משמעות רבה למועד זה ואין צורך לקבוע ממצא החלטי לגביו.

8.             מאשה סיימה עבודתה בנתבעת 1 ופתחה עסק עצמאי - נט גיל ניקיון ואחזקה - בתחום דומה, שצומצם לעבודות ניקיון במבנים שעברו שריפה, והיא מפעילה אותו מביתה, ברח' האורן 35/53, בחיפה (להלן: נט גיל או העסק).

9.             בעת עבודתו אצל נתבעת 1 היה התובע בקשר עם מאשה, קיבל ממנה הנחיות עבודה, בעיקר בתקופה האחרונה בה עזר לה בתרגום בסיסי לרוסית ועברית, מול עובדים אחרים של נתבעת 1, שלא שלטו כלל בשתי השפות, והיה עמה בקשר טלפוני לשם קבלת מידע שעליו להעביר לעובדי נתבעת 1, בדבר סידורי עבודתם; אולם, התובע ידע שלא היא בעלת הנתבעת 1, אלא, איינהורן.

10.         כאשר הקימה מאשה את העסק, היא הציעה לחלק מעובדי נתבעת 1, על דעת איינהורן ובהסכמתו, לעבור לעבוד איתה; ביניהם היה התובע, שבחר לעבור לעבוד עם מאשה, בעסק שלה, למרות שאיינהורן הציע לו להמשיך לעבוד אצל נתבעת 1, כמנהל משמרת בחנות סופרמרקט בנשר, שהיתה ידועה בשם "יוניברס קלאב" והוסב שמה ל"שופרסל דיל" [תצהיר איינהורן - נ/1, ס' 11]; יוער, שהתובע הפנה, בנקודה זו, לפרסומים באינטרנט, מהם ביקש ללמוד שלא היו דברים מעולם, אך, דווקא בפרסום שהציג כתוב במפורש, שמדובר בהשקת רשת מזון חדשה בשם "שופרסל דיל", בפריסה ארצית "ובהתבסס על חנויות 'יוניברס קלאב' ..." [ ת/1, נספח 1].

אנו מאמינים לאיינהורן ומקבלים את הסברו.

11.         נתבעת 1 המשיכה בעיסוקיה, לרבות בתחום הניקיון, גם לאחר עזיבתה של מאשה ופתיחת העסק שלה, שהתנהל מביתה בחיפה. היקף עסקיה של נתבעת 1 היה רחב מזה של מאשה, כעצמאית - הן באשר לתחומי העיסוק, בכלל, והן בתחום הניקיון, בפרט; זאת, גם מבחינת סוגי עבודות ניקיון בהן עסקה נתבעת 1, לעומת מאשה, וגם משום שנתבעת 1 היתה קשורה עם הרבה חברות, לשם כך, ומאשה רק עם שתיים, בתחום הצר בו התמחתה - ניקיון אחרי שריפות.

12.         התובע עבר לעבוד אצל מאשה החל מתאריך 1.3.06 ועד לתאריך 31.8.10, (בסה"כ 54 חודשים). הוא עבד גם אצלה כסדרן וכמתורגמן, כאשר לטענתה של מאשה - ביצע עבורה גם עבודת גיוס עובדים [ נ/2, ס' 12].

13.         התובע ביצע את תפקידיו כסדרן ומתורגמן מביתו, או באמצעות טלפון נייד, היכן שהיה, הן עבור נתבעת 1 הן עבור מאשה, ללא התייצבות במשרדי מי מהן לשם כך, וכך גם בקשר לכל מטלה אחרת עבור מאשה; אולם, בתלושי שכרו צויינה כתובת אחרת של המעסיק, החל מתחילת עבודתו ישירות אצל מאשה, לעומת התקופה בנתבעת 1, ועל התלושים שקיבל בתקופה זו צויין כתאריך תחילת העבודה "01/03/06", בעוד שקודם לכן, בעת עבודתו בנתבעת 1, נרשם כתאריך תחילת העבודה "01/12/97".

14.         בנתבעת 1 שולם שכרו של התובע לפי היקף של 48 שעות עבודה בחודש ואילו ממאשה קיבל שכר עבור 50 שעות בחודש. לטענתו - עבד 25 ימים בחודש, שישה ימים בשבוע, כשעתיים ליום; נקבל זאת, למרות שהיו זמנים בהם לא עסק בענייניה של מאשה כל יום, ובכל זאת קיבל את התשלום החודשי המלא.

15.         לטענת התובע - הוא זכאי לקבל ממאשה פיצויי פיטורים, מאחר שביקש להפסיק לעבוד בהגיעו לגיל 69 - אחרי גיל הפרישה - כאשר את הפיצויים יש לחשב לפי תקופה רצופה אחת, הן על עבודתו בנתבעת 1 והן אצל מאשה, ובסה"כ עבור 12 שנים ו- 9 חודשים. זאת, מאחר שעבד ב-"מקום עבודה אחד" - לדעתו - כאמור בסעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 [ ת/1, ס' 8].

לגרסתו, עבד בנתבעת 1 כעובד ניקיון במקומות שונים בארץ, בהם אירעו שריפות ונזקים, כאשר האחראית עליו היתה מאשה, עד שעקב בעיות בריאות בגב חדל לעבוד בניקיון והמשיך בתפקיד של סדרן עבודה ומתורגמן [ ת/1, ס' 3]. במסגרת עבודתו זו, ניהל רישומים של סידורי עבודה, עם מספרי טלפון של קבלנים ועובדים [תצהירו הנוסף - ת/2, ומחברות עם רישומים מקוריים ת/5-3; והודעה על מסמכים מתורגמים, מיום 30.1.12], והוא המשיך בכך גם בתקופה בה היה למאשה את העסק שלה והוא לא שינה מאופי עבודתו.